החלטה בתיק בש"פ 5124/13

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מיום 18.6.2013 שדחה את בקשת העורר למסור לידיו חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק).

1.        נגד העורר, יליד 1990, הוגש ביום 19.2.2013 כתב אישום המייחס לו רצח בכוונה תחילה, חטיפה, התעללות בקטין והשארת ילד ללא השגחה במטרה לנוטשו. על פי כתב האישום, במועד הרלוונטי התגוררה האלה זובידאת (להלן: המנוחה) עם ארבעת ילדיה, בהם תינוקת ילידת 2011 (להלן: הפעוטה) בבסמת טבעון. בינה לבין העורר היכרות רבת שנים. לפי כתב האישום, ביום 4.1.2013 התקשרה המנוחה אל העורר, ובעקבות כך הוא הגיע לביתה ברכב שבבעלות אביו (להלן: הרכב) והיא והפעוטה נכנסו לרכב. בשלב מסוים חטף אותן העורר והסיען לאזור בית לחם הגלילית ובהמשך דקר את המנוחה באמצעות סכין שהחזיק ברשותו כשלוש עשרה דקירות, ארבע מהן בצוואר. בכך גרם במתכוון למותה לאחר שקיבל החלטה לעשות כן, ובנוכחות הפעוטה. עוד נטען כי העורר הפשיט את המנוחה מבגדיה והשאיר את גופתה מוטלת בחורש הסמוך לבית לחם הגלילית. משם נסע לכיוון אבטין, ובאזור בית העלמין תל רגב הוריד את הפעוטה והותירה לבדה בצד הכביש החשוך.

2.        ביום 13.6.2013 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטתו עמד בית המשפט על הראיות לכאורה שהציגה המשיבה ובהן שיחות העורר עם מדובב, איכוני הטלפון הסלולרי שלו וכתמי דם של המנוחה שנמצאו על מושבי הרכב. עם זאת ציין בית המשפט כי "קיימות לא מעט שאלות ותהיות העולות מחומר הראיות", אך הדגיש כי שאלות אלה אינן מערערות את קיומה של תשתית ראייתית לכאורית המבססת, למצער, את מעורבותו של העורר ברצח המנוחה. בשים לב לטיב העבירה הוסיף בית המשפט וקבע כי אין מקום לבחון במקרה דנן את שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

3.        ביום 30.4.2013 הגיש העורר לבית המשפט קמא בקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי להורות למשיבה להעביר לידיו מידע ותוצאות של איכון טלפון שעשתה, ככל שעשתה. ביום 16.5.2013 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) את הבקשה באופן חלקי, בציינו כי לעורר עומדת הזכות לקבל את החומרים המבוקשים מכוח זכותו להליך הוגן ובקובעו כי אכן מדובר ב"חומר חקירה" כהגדרת סעיף 74 לחוק. ביום 26.5.2013 הגיש העורר בקשה נוספת לפי סעיף 74 לחוק וביום 11.6.2013 הגיש בקשה שלישית שהוכתרה "בקשה מרוכזת לקבלת חומרי חקירה חסרים", ובה ביקש, בין היתר, כי יועברו לידיו איכוני המכשיר הסלולרי של המנוחה מן הימים שלאחר האירוע; פרטים הנוגעים לקיומם של מנויים סלולריים נוספים שהיו בשימוש המנוחה מלבד המנוי שפרטיו הועברו לו (להלן: המנויים הנוספים), לרבות פלטי שיחות ואיכונים, ובפרט אלה מיום האירוע ומהימים שעד מציאת גופתה; ומידע בדבר איכון שנעשה למכשירים הסלולריים שלה בליל היעלמותה, ככל שנעשה. בהחלטתו מיום 18.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) את הבקשה, בקובעו כי נוכח טענת המשיבה כי העבירה את כל החומר הרלוונטי, עומדת לה חזקת תקינות פעולתה וכי מחומר הראיות עולה שהמנויים הנוספים לא היו פעילים במועדים הרלוונטיים לכתב האישום ואף לא בתקופה שקדמה לכך. בית המשפט הוסיף ודחה את הבקשה ככל שנגעה למידע חסוי שהעורר עתר לגילויו, בציינו כי המסגרת המתאימה לדיון בכך היא עתירה לגילוי ראיה חסויה.

4.        מכאן הערר, בו נטען כי המקרה מעורר סימני שאלה רבים. העורר עומד בהקשר זה על העובדה שגופת המנוחה נמצאה ללא סימני ריקבון רק מספר ימים לאחר מועד ביצוע הרצח המיוחס לו; על עדויות לפיהן נראתה המנוחה בחיים יומיים לאחר היעלמה ביום 4.1.2013; על האיומים על חייה מצד משפחתה בשל אורח החיים ה"מתירני" שניהלה וכן מצד מאהבה, שהינו לטענת העורר סוחר סמים ונשק; ועל היעדר מניע כלשהו מצד העורר לרוצחה. סימני שאלה אלה, כך טוען העורר, מחזקים את הצורך שיש להגנה בחומרים המבוקשים על מנת להוכיח את חפותו של העורר, ובכללם איכונים שנעשו בזמן אמת למכשירים הסלולריים של המנוחה, ככל שנעשו. בהקשר זה מדגיש העורר כי בקשתו לקבלת איכונים אלה בעתירתו לגילוי ראיה חסויה נדחתה בהחלטת בית המשפט קמא מיום 12.7.2013 (להלן: ההחלטה בעתירה לגילוי ראיה חסויה). כמו כן מבקש העורר פלטי שיחות ואיכונים של כלל המנויים שהיו ברשות המשיבה מן הימים שלאחר יום האירוע, שכן לטענתו נמסרו לידיו פלטי שיחות ואיכונים של מנוי אחד ואף הם לא עד תום התקופה שלגביה ביצעה המשיבה מחקר תקשורת. אשר למנויים הנוספים טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את הבקשה בנימוק שהמנויים הנוספים לא היו פעילים בתקופה הרלוונטית ולטענתו לפחות אחד המספרים היה פעיל גם לאחר מועד האירוע, ודי בכך, אפילו לא בוצעו ממנו שיחות, על מנת לבצע איכון. עוד מבקש העורר לקבל פרפראזות של חומרים שפורטו בתעודת החיסיון.

5.        המשיבה מצדה שבה וטוענת כי מחקרי התקשורת הועברו לידי העורר במלואם, למעט מסמכים חסויים שהוכתרו בתעודת החיסיון כמסמכים "א" ו"ב". בפרט טוענת המשיבה כי מחקר התקשורת על המכשיר הפעיל של המנוחה כלל את התקופה שעד ליום 7.1.2013, אך לטענתה ההתקשרויות נעשו בפועל רק עד ליום 6.1.2013, כמשתקף מפלטי השיחות שהועברו לידי העורר, שהם לטענתה כל החומר המצוי בידיה לגבי מכשיר זה. עוד טוענת המשיבה כי כל מחקרי התקשורת הנוגעים למנויים הנוספים הועברו אף הם לידי העורר, ומחקרים אלה מראים כי המנויים הללו לא היו פעילים במועד הרלוונטי לכתב האישום. המשיבה מדגישה בהקשר זה כי השיחות שהתבצעו למנויים אלה בתקופה הסמוכה לאירוע המתואר בכתב האישום היו שיחות "in forward", דהיינו שיחות שהגיעו לתא הקולי, ולשיטתה לא ניתן לבצע איכונים לשיחות כאלה ומשכך הדבר לא נעשה. לעניין הפרפראזות טוענת המשיבה כי טענות העורר בהקשר זה מכוונות כלפי תעודת החיסיון וכלפי ההחלטה בעתירה לגילוי ראיה חסויה ואין מקום להעלותן במסגרת הערר דנן הנוגע להעברת חומרי חקירה גלויים לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

6.        דין הערר להידחות.

           אין חולק כי לנאשם בפלילים הזכות לקבל את חומרי החקירה שנאספו בעניינו, על מנת לאפשר לו לנהל את הגנתו כראוי (ראו: בש"פ 5221/08 מוחמד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.9.2008) (להלן: עניין מוחמד); בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376, 382-381 (2000); בש"פ 2043/05 מדינת ישראל נ' זאבי, פסקאות 13-12 (15.9.2005); בש"פ 91/08 מדינת ישראל נ' שיבלי, פסקה 5 (13.2.2008)). ככל שנאשם סבור שקיימים חומרי חקירה שלא הועברו לעיונו, הוא רשאי להגיש בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי ועל החלטת בית המשפט בעניין זה נתונה לו זכות ערר (סעיף 74(ה) לחוק). כבית המשפט קמא אף אני שוכנעתי כי במקרה דנן המשיבה העבירה לידי העורר במלואם את מחקרי התקשורת שנאספו - לרבות פלטי שיחות ואיכונים של המנוי הסלולרי הפעיל של המנוחה - וכן דיסק עם חומר הגלם שממנו הופקו מחקרי התקשורת, אך למעט מסמכים א' וב' שנכללו בחומר החסוי. בנסיבות אלה לא עלה בידי העורר לסתור את חזקת התקינות המנהלית העומדת למשיבה בהקשר זה (ראו בש"פ 2602/96 זינגר נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 231, 237-236 (1996)). אשר למנויים הנוספים שנזכרו בערר. בדיון שלפניי עמד בא כוח המשיבה על כך שלא ניתן לבצע איכון להתקשרויות המתבצעות לתא קולי בלבד והוסיף והבהיר כי קצינת התקשורת של המשטרה אף העידה על כך בפני בית המשפט קמא במעמד צד אחד במסגרת הדיון שהתקיים בעתירה לגילוי ראיה חסויה. נראה על כן - כל עוד לא נסתר הדבר על ידי העורר - כי האיכונים הנוגעים למנויים הנוספים אותם ביקש העורר לקבל, אינם קיימים ולא ניתן כלל לבצעם.

7.        ויודגש - ככל שהערר שבפניי מבקש להתפרש על חלק מהחומרים שגילויים חוסה תחת תעודת החיסיון, אין לכך מקום. בקשה לחשיפת חומרים אלה צריכה להיעשות על דרך של עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, ולא בדרך של בקשה לעיון בחומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק הסדר הדין הפלילי (בש"פ 7936/08 ברקו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (18.11.2008) (להלן: עניין ברקו)). כפי שהוברר, מיצה העורר את זכויותיו גם בהקשר זה במסגרת עתירה שהגיש לגילוי ראיה חסויה, אותה דחה בית המשפט קמא בהחלטה מפורטת ומנומקת מיום 12.7.2013 (העתק ההחלטה הוגש לי במהלך הדיון בערר). בעניין זה חשוב להבחין הבחן היטב בין רשימת החומרים החסויים - אותה על המאשימה להעביר לידי הנאשם בפירוט רב ככל הניתן, שאם לא כן רשאי הנאשם לפנות לצורך כך בבקשה לפי סעיף 74(ב) (ראו: עניין מוחמד, פסקאות 15-12; עניין ברקו, פסקאות 9-7) - ובין בקשה הנוגעת לחומרים עצמם. במקרה דנן אין עסקינן ברשימת חומרי החקירה אלא בתוכנם של המסמכים אותם מבקש העורר. בקשה כזו ככל שהיא נוגעת לחומר חסוי אין לה, כאמור, מקום אלא בדרך של עתירה לגילוי ראיה חסויה (ראו: עניין מוחמד, פסקה 13; עניין ברקו, פסקה 10). על החלטת בית משפט בעתירה לגילוי ראיה חסויה אין אפשרות לערור (ראו בש"פ 3071/11 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקאות 12-11 (8.5.2010)), ומטעם זה אין גם לקבל ניסיון לעקוף מחסום זה בדרך של הגשת ערר הנחזה להיות ערר על פי סעיף 74(ה) לחוק. למעלה מן הצורך ועל מנת להפיס את דעת העוררים אציין כי מן ההחלטה הנוגעת לעתירה לגילוי ראיה חסויה עולה כי בית המשפט קמא בחן בדקדקנות את הראיות החסויות כולן לרבות מחקרי התקשורת החסויים בהיותו ער לכך שכל "שביב מידע" עשויה להיות לו חשיבות להגנת העורר, אך הוא לא מצא כי יש בחומר החסוי כדי לסייע לנאשם בניהול הגנתו.

           מכל הטעמים שפורטו לא מצאתי ממש בערר דנן והוא נדחה.

           ניתנה היום, ‏ה' באלול התשע"ג (‏11.8.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   גד

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,   www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: